יום שבת, 4 באוגוסט 2012

לפעמים, ככה נראה מעצר משטרתי בישראל

יש אירועים שקשה לצפות בהם. התקשורת בישראל מדווחת על אירוע שכזה. לפי משטרת ישראל, מקיוסק, אי-שם ברחבי תל-אביב, "התקשרו למשטרה, ואמרו שיש איש שמשתולל, השוטרים הגיעו למקום וזיהו את החשוד, כמי שמוכר להם מאירוע דומה קודם לפני שלושה ימים. הוא נמלט מהם ונכנס לחנות התכשיטים. בדרך הוא הפיל עובדת ניקיון". בשלב זה, מסבירה המשטרה, הגיעו שוטרים נוספים, שפעלו כדי להשתלט על האי על מנת לאזוק אותו. בשל התנגדותו נעשה כנגדו שימוש בשוקר שלא הביא להרגעתו "ולכן השתמשו השוטרים נגדו בהצלחה בטייזר." על פי המשטרה, "בחקירה לאחר מכן הוא סיפר שהיה תחת השפעת סמים, וסבל מפרנויה. אף שוטר לא יכול היה להתמודד אחרת עם המצב".

כתב האישום נגד החשוד "כלל סעיפי אישום בגין הפרעה לשוטר, שימוש בכוח או באיומים למניעת מעצר ותקיפה."

עד כאן, אירוע שלמרבה הזוועה הוא שגרתי למדי מבחינת העובדות הידועות. זו כנראה הסיבה שבגללה החליט בית משפט השלום להאריך את מעצרו עד תום ההליכים. העצור, שנשלח להסתכלות בבית-החולים הפסיכיאטרי אברבנל בבת-ים, נזקק לטיפול רפואי בבית-החולים וולפסון בחולון, בשל פציעות וחבלות שנגרמו לו במעצרו.
לסנגוריה התברר שחלק מהמעצר תועד בסרט אבטחה, ובית-המשפט ביטל החלטתו לאחר שהסרט הוצג לפניו. 
לפני שאמשיך, אציין שעל פי המשטרה, האיש מוכר לה כמכור לסמים ולוקה בנפשו. 

עכשיו תראו את הסרט

קשה שלא להזדעזע. קשה שלא לרחם על מי שהפך לקורבן לאלימות משטרתית קשה. אבל קשה גם שלא לרחם על השוטרים. קל לראות בדרך ההתמודדות שלהם עד כמה שוטרי-ישראל לא מיומנים בהתמודדות עם מצב כזה. נדמה שמרוב חשש מיצירת מגע פיזי עם החשוד, שאולי יסתיים בפציעתם ובהדבקתם במחלה כזו או אחרת, ומתוך תפישה משלהם את מידת מסוכנותו, האלימות הנדרשת לעצם ביצועו של המעצר מסלימה ומגיעה לשיאים של ברוטליות, שהיא לא רק מיותרת, אלא היא פשוט מטומטמת. קל לראות בקטע המצולם בסרט שהחל מנקודה מסויימת אין בעצם התנגדות של ממש, אבל האלימות ממשיכה וממשיכה. קל לראות מהצלקות על גופו של האזרח שהוא הותקף במידה שאי אפשר להצדיקה בשום צורה בהתחשב בהיקף העבירות שיוחסו לו. לא היה כאן נסיון של שוטרים לעצור אדם אחוז-אמוק מלהרוג או לתקוף אדם אחר. היתה כאן התקפה אחוזת-אמוק של שוטרים על אזרח שאולי התנגד למעצרו קודם לכן, אבל הפסיק לעשות כן במהלך הפעלת הכוח עליו. 

ברור שככה לא צריך לבצע פעולת שיטור. אם האירוע היה נגמר בזה, השוטרים היו דואגים לדווח דיווח מאוזן על שהתרחש, לקחת אחריות על אובדן השליטה, אפשר היה לדון בצורך להימנע מהישנות המקרה באמצעות מתודולוגיות מעצר נכונות לגבי אוכלוסיות שיש חשש במגע פיזי עמן, ובעזרת אימון ראוי.

אבל במקום לקחת אחריות על האירוע, הוא התגלגל לכתב אישום שבו הקורבן הוצג כעבריין אלים, ומידת הפגיעה בו כלל לא זכתה לציון ולהתייחסות (כמובן שחשוב לזכור שלא כל השתלשלות האירועים צולמה. בהחלט ייתכן שהיו במסגרתה גם התנגדות למעצר, איומים מצד האזרח, ואולי גם שימוש בכוח, כפי שהוזכרו בכתב-האישום, אבל החלק של האירוע שכן צולם לא תומך בגירסת המשטרה, ומעלה חשד קשה (בוודאי הרבה מעבר לספק סביר) שהאיש לא אשם במיוחס לו). זו לא הפעם הראשונה שבה הבדלי גירסאות בין אזרח לשוטר נראים יותר ויותר כמצב שבו השוטרים הציגו מצג חד-צדדי שנועד להצדיק את פעולותיהם (לדוגמא: האירוע הזה שדווח בחדשות במסגרתו הואשם אזרח בנסיון לתקיפת שוטרים בעוד שעל פי המצלמות נראה ברורות שדווקא הוא היה זה שהותקף על-ידם). 

האומנם ניתן לקיים משטרה במדינה דמוקרטית ששוטריה אינם אמונים על אמירת האמת ? אפשר לשפר מיומנויות, לחזק את הביטחון, ולהביא לכך שמי שכשל וביצע מעצר באלימות מיותרת יידע לעשות כן באופן מידתי יותר. אבל איך אפשר ללמד אדם שאכיפת החוק הופקדה בידיו עד כמה אמירת-האמת היא חיונית לתפקידו ? 

אני לא נמנים על אלה הסבורים שהדרך הנכונה לפתרון כל בעיה הוא לכרות את ראשיהם של האשמים. במקרים רבים מאוד דווקא מי שהיה שותף בפעולה שכשלה יידע להסיק ממנה לקחים שמי שלא התנסה לא יוכל להפנימם. בבחינת "מקום שבעלי תשובה עומדין צדיקים גמורים אינם עומדין". אבל מי שכשל וניסה לטפול אשמתו על אחרים לא רק שלא עשה תשובה, אלא הפגין דבקות בחטאו. האומנם אלה האנשים שראוי להפקיד בידיהם את סמכויות אכיפת-החוק ? 

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה