יום רביעי, 27 באפריל 2011

יום רביעי, 20 באפריל 2011

על מחשבים ובתי-משפט. צרת רבים חצי נחמה ?

המערכת הממחשבת את בתי-המשפט הישראליים, נט המשפט, עוברת תהליך הטמעה לא קל. שופטיםעורכי-דין ואף מבקר המדינה  מלינים על היבטים שונים בתכנונה ויישומה. התלונות אינן מחוסרת-ביסוס, וקשה להעריך מתי היא תגיע לבשלות מלאה.

כל מי שהיה שותף להטמעת מערכת-מידע, יודע שמדובר במהלך סבוך שלו שותפים צדדים רבים ולהם צרכים שונים וציפיות שונות. המפגש בין התרבות ממוקדת-הטכנולוגיה של הספק לתרבות של הלקוח, שבהקשר הזה ידוע בשמרנותו הרבה, צפוי היה להיות מורכב וקשה. עם זאת, לעתים נדמה שהיה עדיף להתקדם לאט הרבה יותר, כדי לחסוך חלק מחבלי-הלידה המתמשכת.

לפחות אפשר  להתנחם בכך שגם בארצות-נכר תהליכי המיחשוב של מערכות המשפט מורכבים. מאמר של פיטר מרטין מאוניברסיטת קורנל סוקר את תהליכי המיחשוב של מערכות המשפט בארה"ב. שווה מבט.



Apple finds Samsung's tablets and smart phones surprisingly similar

Technology blog Techdirt has the details on Apple's lawsuit against Samsung. Considering prior news-stories I've read regarding this lawsuit, it has been a bit of an anti-climax.

Naturally, one cannot be absolutely confident regarding the outcomes of a trial, and yet, one has a feeling Apple's claims are not specific enough, and might as well be related to most other tablets, E-readers, smart phones and other current-technology gadgets.

One cannot ignore the nagging feeling that the emotions behind this lawsuit are less of the "they stole that from us!" category and more of the "God! they are doing it just as well as we do. How come we are no longer in the lead?"  

[update: as one could have expected, Samsung has fired back and the Patent War is on. This is probably going to be another fine example for the current lack of connection between modern patent law usage and scientific and technological advancement. Will we ever learn ? ]

[update, 14/7/2011: Apple seems to be slowly losing ground in this legal battle. Could it be that Apple is not as good as Microsoft in living off its competition ?  ]

[update, 10/8/2011: While in the U.S, at least a month ago, it seemed Samsung was holding grounds, if not better, the preliminary proceedings in Europe are going Apple's way. ]

[update, 30/8/2011: Tech Blog Arstechnica provides an excellent summary of the international state of the Intellectual Property war Apple has waged on Samsung. Definitely worth reading as it gives a very good coverage of the strategic role of IP law suits nowadays. The bottom line appears to be that "Apple's wins have so far been mostly a façade ... Apple could eventually be successful in court, but haven't really affected Samsung in any way that might pressure the company to seek a truce.If Apple is able to secure an injunction in the US—a remote possibility, it seems—that could change Samsung's tune significantly. However, this battle is likely to wind on for least another year or two through various US and international courts. At that point, Samsung and Apple will have released at least another generation of products, and the market could look far different than it does today."]

[update, 28/10/2011: This time an update which is not purely "legal" (in the formalistic sense), and not because there were no legal incidents in the Apple-Samsung war. There were quite a few, but as far as I understand the legal battle is still on and getting stronger. But on the commercial front, it would appear that Apple has lost, according to a Bloomberg article  telling that "Samsung Electronics Co. overtook Apple Inc. in the last quarter to become the world’s largest smartphone vendor". As I'm an open-architectures believer, I can't say this particular development caught me by surprise. But it does cast a shadow on the impact of the legal efforts in the real front - the smart phones global market. Are we going to see a settlement soon, or is Apple going to fight it to the (probably bitter) end ? ]

[update, 30/11/2011: The Australian front has brought bad news to Apple, as a ban set by lower court was lifted by the a federal court. Apple will most probably appeal to the supreme court down under, so this is really an interim update. An interesting point regarding this report is the court's perception of the time limit, and its willingness to accept Samsung's claim that banning a product for a year is equal to killing it. I believe this may impact the position of courts in 9 other countries, where the Apple-Samsung patents war is waged, if not for pure legal arguments, than because of the knowledge of others courts' judicial policy.
update, 2/12/2011:Apparently, Judicial opinions in Australia vary greatly in this issue. At least varying enough for the ban to be left operative till the high court hears Apple's application for special leave to appeal.
update, 11/12/2011: The Australian variance has been cleared. Australia's high court has accepted Samsung's position: "The High Court acknowledged that its decision would effectively amount to a final determination of the outcome of the patent case as the Tab device would likely be superseded before the matter could be settled at a trial mid-next year.... 'We see insufficient prospects of success on the part of Apple to demonstrate on appeal to this court error by the full court,' High Court chief justice Robert French said shortly before refusing Apple's application with costs."]

[update, 2/1/2012: The Motley Fool has an interesting article stating what is becoming quite obvious: Apple's "scorched earth" patents wars are not fruitful, and might actually be damaging.]

[update, 14/03/2012, According to Forbes, Apple has "had a change of heart under the leadership of the new CEO, Tim Cook. It now looks to be looking to settle the ongoing patent lawsuits with rivals like Samsung and Motorola in exchange for a licensing fee".  This is probably due to Apple's rather late realization that Microsoft's most profitable mobile project of recent years has been Android... Sounds strange, I know, but it gets even better - According to Forbes, Microsoft "extracts a patent licensing of around $10 to $15 from most major Android device manufacturers in the U.S. and is expected to generate billions of dollars from Android in the coming years". Apple's new policy seems like a very smart insurance policy, and a much better choice of doing business, considering the Company's self-perception as a producer of elite products.]

[update, 24/06/2012: A symbolic victory for Samsung in the netherlands. Considering there are now 50+ Apple-Samsung legal conflicts, Samsung needs more than a FRAND patent, to get Apple back to the negotiations table.  On the other side, considering that Samsung is probably working on work-arounds for most technologies claimed as patented by Apple, that the FRAND shield can work both ways when core technologies are disputed, and that in the bottom line, lawyers are currently benefited by this battle much more than Apple is, and most importantly - that on the symbolic level of this conflict, Samsung has proven a difficult adversary for Apple, one can only hope that this concentration on the legalistinc instead of the technological will end soon, with a mutually beneficial compromise. ]

[update, 25/08/2012:  a Huge victory for Apple in its U.S anti-Samsung litigation. The Wall Street Journal reports that
"Jurors Friday found that Samsung infringed all but one of the seven patents at issue in the case—a patent covering the physical design of the iPad. They found all seven of Apple's patents valid—despite Samsung's attempts to have them thrown out. They also decided Apple didn't violate any of the five patents Samsung asserted in the case.
The damage award is shy of Apple's request for more than $2.5 billion, but much larger than Samsung's estimates and still ranking among the largest intellectual-property awards on record."
CNN reports that Samsung has made it clear after the verdict that every possible legal mean to overturn this ruling shall be  taken by the company. This is an important step for Apple, and may very well outline a favorable settlement, changing the balance in the global war between the companies. And yet, it remains to be seen what a higher U.S court, judge-based and not jury-based, shall have to say in the matter. Until then, the discrepancy between this Apple success in the U.S and the relative lack of progress elsewhere in the world (South Korea is a very recent example), shall probably provide food for thought for many legal scholars, just as the conflict itself continues to provide employment for many lawyers all over the world.

The real sad point in this news item, is that it may very well prove patent litigation a powerful tool, and supply many managements around the world another argument in favor of investing in legal battles instead of technological research.]

[update, 25/10/2012: As expected by many, the legal battle is not over, and Samsung strikes back in the European legal front. The UK London High Court ruling, that Samsung's devices are not as "cool" because they lack Apple's "extreme simplicity", has been kept by the appeals court which has confirmed significant design differences between Apple's gadgets and Samsung gadgets. Apple Shall need to "run ads saying Samsung had not infringed its rights" because "The acknowledgment must come from the horse's mouth..."

Apple can still appeal to the UK Supreme Court, and if the Cupertino giant fails to do so, this  ruling shall apply  across the European Union.

The game is still on.]

[update, 19/12/2012: In a rather shocking turn of events for Apple, it appears that the great August victory was not as great as it had appeared. According to CNN Money, U.S. District Judge Lucy Koh has ruled that "Though evidence that Samsung attempted to copy certain Apple features may offer some limited support for Apple's theory, it does not establish that those features actually drove consumer demand."
As a result the Samsung phones involved in the case (among which is the Galaxy S II), will not be taken off  shelves. Judge Koh has not yet ruled on the the $1 billion award, but she has denied Samsung's request for a new trial (which was based on a claim that the jury foreman, Velvin Hogan, was prejudiced against Samsung).  The ruling that Apple  has not established a sufficient causal connection "between infringement of its design patents and irreparable harm" will most probably be appealed. Unless, of course, the rivals shall reach  some form of settlement. ]

[update, end of 2013: On June Samsung had a small victory, in the image of a limited ban by the U.S. International Trade Commission on sales of the older Apple iPhones and iPads, as the commission found that Apple had violated a Samsung patent,[8] but this was nullified following a veto. ]

[update, May 2014: Samsung and Apple Inc announce agreement to scale down their international legal war and withdraw patent lawsuits outside the United States ] 

[update, September 2014: Apple and Samsung have indeed dropped all ongoing patent litigation outside the United States.  The U.S litigation is still on, but as Apple's last attempt for a ban failed, it seems that the end of this litigation may come soon. In a larger perspective, Forbes reports of accumulating signs which indicate that the patent wars are dying out

Is it the end of the mobile gadgets patents war or is it just a temporary peace? Only time will tell. And still, one can hope that law shall follow the revolutionary pace of technology and that we shall see patent laws reformed so that their usage shall promote scientific and technological advancement, instead of holding competitors back. ] 

 

יום שני, 18 באפריל 2011

לכבוד ליל הסדר

משפטים, כידוע, הוא ענף בין-תחומי (אינטרדיסציפלינארי) שגבולותיו שנויים במחלוקת. אני נמנה על אלה הסבורים כי בתחום המשפט חוסים, בין היתר, הן החוק והמשפט הישראליים, הן החוק הדתי ובכלל זה ההלכה העברית, והן הנורמות לפיהן נוהגים בני-האדם, גם כשאין להן כללי אכיפה ברורים. מבחינה זו יש דמיון בין משפטים לאנתרופולוגיה. הזדמנות נהדרת להדגים זאת, היא ליל הסדר. אחת הנורמות המעניינות בחברה הישראלית היא הדרך בה חוגגים את ליל הסדר. זהו אחד המקרים הנדירים, בהם נדמה שאין מרחק גדול בין הנורמה ההלכתית לנורמה המקובלת ברוב החברה היהודית בישראל, על שלל זרמיה. כשזוכרים את המרחק בין הנהוג לבין החובה ההלכתית המינימלית של "שלשה דברים אלו בפסח לא יצא ידי חובתו ואלו הן פסח מצה ומרור" (תלמוד בבלי סדר מועד מסכת פסחים פרק י ), ושמים לב לפער בין הנהוג לבין התכלית העיקרית של הערב הזה - "והגדת לבנך" (שמות יג) הרי שלפעמים נדמה שהדבקות בהגדה, יותר משהיא מוסיפה, היא גורעת.

אז הבה נזכור ונגיד - הערב אנו חוגגים את היציאה מעבדות לחירות של בני-ישראל. הערב נראה עצמנו כאילו אנו יוצאים מארץ מצרים. הערב נשוב ונפנים את חשיבותה של החירות לבני-האדם, באשר הם.


יום ראשון, 17 באפריל 2011

על ארבעה שוטרים וארגון אחד

הזדמן לי לכתוב פעם-פעמיים בעבר בבלוג הזה על אוזלת-ידה של משטרת ישראל, בהקשרים שונים ומצערים.  שחרורם מהכלא של 4 השוטרים שהתקשורת מכנה 'הנוקמים' , בגין נסיונם לאיים ולפגוע בראש ארגון-פשע ובמשפחתו כתגובה לנסיונות של זה לאיים ולפגוע בהם ובבני-משפחותיהם, מזמן פעם נוספת.

אתחיל בתיאורו של ביהמ"ש המחוזי שדן בעניינם (דברי כבוד השופט אלרון), כפי שצוטט בפס"ד של ביהמ"ש העליון (בערעורם על העונש שפסק המחוזי):
"התמונה המצטיירת לאחר שמיעת הנאשמים ועדים אחרים שבאו בפנינו, הינה תמונה בעייתית של תפקוד המשטרה בעיר נהריה, כאשר לא ניתן מענה הולם לפעילות עבריינית חריגה בהיקפה כלפי אנשי משטרה ואנשי ציבור וזאת, לאורך מספר שנים.
ללא קשר למאמצים שהושקעו על ידי המשטרה, ומבלי להכריע איזה דרך טיפול עדיפה, הרי, 'במבחן התוצאה', מדובר בכישלון מערכתי ...
מצב דברים חסר תקדים ושערורייתי זה התקיים במדינת ישראל של שנות ה- 2000, מדינה שהינה מדינת חוק מתוקנת השוקדת על ביטחונם האישי של תושביה ...
נשגב מבינתי כיצד למעלה משש שנים הטילו גורמים עבריינים את חיתתם על עיר שלמה, מבלי להירתע מלתקוף את גורמי אכיפת החוק עצמם בנשק חם, ומבלי שאיש מהם, נכון להיום, נתן על כך את הדין. מבלי לגרוע מהאמון המלא שבית המשפט רוחש, כמובן, לאנשי רשויות האכיפה, על פניו, מצב דברים זה אינו מתקבל על הדעת ואינו עולה בקנה אחד עם התפקוד המצופה מרשויות החוק במדינה מתוקנת".
אמשיך בדו"ח של ועדה שמינה מפכ"ל משטרת-ישראל (דו"ח שלא הצלחתי למצוא עלי-רשת, לצערי) בו קבעה המשטרה, שבדקה את עצמה, כי ה-4 לא הופקרו על ידיה: (הציטוט על פי פרסומי התקשורת):
"היה פער משמעותי בין פעולות המשטרה להכרעת ארגון הפשיעה המקומי לבין המידע שנמסר לשוטרים אודות הפעילות. אף כי הדבר נבע ממידור המתחייב בפעילות חקירתית-מודיעינית, ייתכן ופער זה גרם לתחושות קשות אצל השוטרים שכביכול הארגון לא מטופל והם הופקרו".
אין מנוס מהתובנה שמדובר בסוגיה מורכבת. דומה שכבוד השופט יצחק עמית, חבר הרכב השופטים שדן בערעורם של ה-4 בערכאה העליונה (פסק הדין על הערעור ניתן בהסכמת כל ה-3), סיכם את הסוגיה היטב. אביא את דבריו הקצרים במלואם:
"

  1. בית משפט קמא ובאי כוח הצדדים התייחסו למערערים כמי ש'נטלו את החוק לידיהם'. דומני כי הגיעה העת להרהר אחר משמעותו של הביטוי 'נטל את החוק לידיו', ביטוי שנפוץ בקרב הציבור, ואנצל הזדמנות זו כדי להציע לשרש אחת ולתמיד את השימוש בו בהקשר של מעשים כגון דא. המערערים לא נטלו את החוק לידיהם, באשר החוק לא מאפשר הנחת מטעני חבלה בביתם של עבריינים. החוק מאפשר לעצור אדם, להעמידו לדין ולגזור עליו עונש והדברים פשוטים. בביטויים נוסח 'נטל את החוק לידיו' יש, לעיתים, משום רומנטיזציה של המעשה הפלילי, כאשר נגד עיני השומע והקורא עולות דמויותיהם של קלינט איסטווד כ'הארי המזוהם' או ג'ון ויין המשליט סדר במערב הפרוע.
  2. משהזכרנו את המערב הפרוע, אציין כי למקרא טיעוני המערערים עולה תמונה של תושבים המסתגרים בבתיהם בפחד ובאימה כאשר העבריינים בהם מדובר מסתובבים ברחובות העיר נהריה. גם אם התיאור דרמטי ומוגזם-משהו, התמונה המצטיירת היא של עבריינים שלא היססו לאיים על השוטרים ועל בני משפחותיהם. לא ניתן להתעלם מהרשימה הארוכה של אירועים אלימים שהתרחשו בנהריה במהלך השנים לרבות ירי טיל לאו לעבר תחנת המשטרה ומספר רב של אירועי השלכת רימונים במקומות שונים, כולל לעבר תחנת המשטרה. באחד המקרים נפצע המערער 3 שעה שנחלץ לעזרתה של אשה שנפגעה מהתפוצצות של רימון רסס - מקרה בגינו קיבל ציון לשבח - ורימונים הושלכו על ביתם של המערערים 1 ו-3, ושכנתו של המערער 3 אף נפצעה. כך נוצר בנהריה של אותן שנים מצב מיוחד במינו, עליו עמד כבוד השופט אלרון בפסק דינו של בית המשפט המחוזי.
  3. בהתחשב בייחודיותו של המקרה, הסכימה המדינה לחזור בה מהערעור על קולת העונש, למרות שעל המערערים נגזר עונש מתון עד-מאוד נוכח המעשים המיוחסים להם. אל לעונש זה להקהות את המסר החד-משמעי שעולה מפסק דיננו. מדינת ישראל אינה יכולה להרשות לעצמה להיות כאותן מדינות בהן מתנהלים קרבות וחיסולים בין שוטרים לפושעים, מתכון בטוח לאנרכיה שסופו מי ישורנו. מסר זה יש להפנים בתוך שורות המשטרה 'בלי מדוע ובלי כיצד בלי היכן ובלי איך ולמה', כך כפשוטו וללא 'קריצה' של הבנה או הזדהות עם מעשיהם של המערערים. אין לי אלא להביע תקוותי כי המקרה שבפנינו הוא הראשון והאחרון, וכי התופעה של התארגנות שוטרים לפעולה כנגד עבריינים מחוץ למסגרת המשטרתית לא תישנה במקומותינו. "
אני בספק אם אכן תימצא הדרך להשיבם לשירות במשטרת ישראל, בהתחשב בנסיבות החריגות של עניינם של ה-4 ואי-מחיקת עברם הפלילי. עם זאת, אני מקווה שתימצא הדרך לשלבם במהרה בעשיה נורמטיבית, מספקת ובטוחה במדינת ישראל.

אבל עודני מוטרד. בהתחשב בכך שהדילמה מולה הארבעה מצאו עצמם היא פרי אוזלת-ידן של רשויות אכיפת-החוק בישראל, והם את חובם לחברה כבר שילמו (יהיו שיאמרו עם ריבית, לאור שנות המאבק עם ארגון-הפשע, בהן אוימו משפחותיהם והם בכל זאת לא הרימו ידיהם ושיתפו פעולה עם הפושעים), עדיין עומדות השאלות
האם אכן המערכת באמת בדקה את עצמה ?
האם אכן הופקו הלקחים הנדרשים ?
ברור לי מה החלופה שארגון-הפשע מציע לשוטרים. מה מציעה המערכת לשוטרים הבאים שימצאו עצמם בנעליהם של הארבעה ?
בל נשכח - דו"ח המשטרה עצמו קבע שבפעולות המשטרה לא היה כדי לפגוע פגיעה של ממש בארגון-הפשיעה.

יום חמישי, 14 באפריל 2011

על יתרונותיה של הרגולציה העצמית

הנהלת ה-NBA קנסה את קובי בראיינט, שחקן הלייקרס המוערך, ב-100,000$ בגין עלבון הקשור לנטייה-המינית שבראיינט הטיח בשופט לאחר שזה שרק לו עבירה טכנית. התגובה המהירה של הנהלת הליגה, והדרך הרהוטה שבה הבהיר דייויד סטרן, הממונה על הליגה (מצטער, אבל נציב פשוט לא מבטא את המשמעות הנכונה של commissioner לדעתי), כי לעלבונות כנגד הקהילה ההומו-לסבית אין מקום על מגרש-הכדורסל או בחברה, שבים ומעלים ומעלים בי את הקנאה. לא זאת בלבד שיש להם כדורסל הרבה יותר טוב, אלא שגם בנושאים של רגולציה עצמית הם יכולים ללמד אותנו שיעור חשוב.  

יום רביעי, 13 באפריל 2011

המשטרה בפלורידה משתמשת בדואל ובסקייפ לקבלת צוי-חיפוש משופטים

כתבות מעניינות בירחון לשכת עו"ד האמריקאית ובמקומון מפלורידה מספרות על פיתוח אמריקאי מעניין: בלשים בעיר פאלם ביי משתמשים בדואל כדי להעביר מסמכים לשופט, ולאחר מכן מקיימים שיחת ועידה איתו כדי לקבל צוי חיפוש שיאפשרו נטילת דגימת דם מחשודים בנהיגה תחת השפעת אלכוהול או חומרים משכרים אחרים. התהליך יכול לשמש גם בסוגים אחרים של עבירות. "בית המשפט הוירטואלי" חוסך מהשוטרים את הזמן שהיה נדרש להגיע לבית השופט או לבית-המשפט לצורך קבלת הצו, כך הצוים ניתנים בדיוק כשהם נדרשים.

למרות שבדין הקיים בישראל הפיתוח הזה פחות נדרש בהקשרים של תעבורה, הוא בוודאי עשוי לייעל את תהליך הוצאתם של צוי-חיפוש בהקשרים אחרים, הן מהפרספקטיבה של השוטר והן מהפרספקטיבה של האזרח... כל שנותר הוא לחכות לפיתוח הזה שיגיע לארץ הקודש...
Interesting stories in the ABA Journal and in a Local Florida News-Site tell about an interesting American development: Palm Bay detectives are using Email to forward documents to the judge, and then hold a conference call via Skype to obtain warrants for blood draws on persons suspected for driving under the influence of alcohol or other intoxicating materials. This process might serve other types of crimes as well. This "virtual court-room" saves the officers the time getting to a judge's house or the courthouse and obtaining the warrant, and thus warrants are issued Just in Time
Although consider current Israeli laws, this development is not as required regarding transport laws, it may very well make the process of issuing search warrants in other matters more efficient, both from the police officer's perspective and the suspect's perspective.... All that remains now is wait for this development to arrive the Holy Land... 

האיום על הפרטיות שלנו אינו רק במידע שאוספים עלינו, אלא במסקנות שאפשר להסיק ממנו

יש אנשים שחושבים שצריך לקבוע שאסור להסיק מהמידע שנאגר אודותינו. כי אחרת הפרטיות שלנו נפגעת בהיקפים גדולים בהרבה מעצם איסוף המידע עצמו. אחרים חושבים שצריך פתרון טכני ולא משפטי לסוגיה. כשאני חובש את כובעי המשפטני, אני חושש שהפתרון הנדרש להגבלת המידע הנאגר אודותינו באיסוף ובהיסק, חייב להיות משולב. נדרש גם פתרון טכני שמאפשר לאדם להפוך "בלתי-נראה" ולו לכמה דקות, ברצותו בכך, ונדרש פתרון חקיקתי-רגולטורי, שיאפשר לאדם להצהיר על אי-רצונו בהסקת מסקנות עליו (שהרי יש כאלה השמחים כשחנות ממנה קנו מסטיק לפני שנתיים מברכת אותם לרגל יום הולדתם ומציעה להם שתי סוכריות במחיר אחת).
השאלה היחידה שצריכה להישאר פתוחה, בעולם נאור באמת, היא האם פתרון כזה צריך להיות בהצהרה מפורשת על רצון שיסיקו עליי מסקנות (opt-in) או שרק מי שיצהיר שאיננו רוצה שיסיקו עליו יזכה בהגנה על היבט זה של פרטיותו (opt-out)...

25 שנים לקו 300

היום, לפני 25 שנים, בשעות הבוקר המוקדמות, השתלטו כוחות הביטחון של מדינת ישראל על אוטובוס קו 300 החטוף, הצילו את רוב-רובם של נוסעיו והמיתו את הטרוריסטים שהשתלטו עליו. חלק מהטרוריסטים הומתו במהלך ההשתלטות אבל חלקם הומת לאחר מכן, בעודם כבולים וחסרי-אונים. כתוצאה, הפרשה לא הסתיימה בחילוץ המוצלח, אלא השתלשלה לה דרך גופי חקירה שונים, בהם שקד השב"כ נמרצות להסתיר שתי ההוצאות להורג ללא משפט שנערכו בניצוחו של ראש אגף המבצעים של השב"כ, אהוד יתום, בהוראה ישירה של ראש השב"כ, אברהם שלום.  
הניסיונות האלה להסתיר את האמת, ולהטיל את האחריות למות השניים על אחרים צלחו במשך שנתיים, וזאת למרות חשיפה תקשורתית מוקדמת, שכללה תצלום של שני המחבלים שנותרו בחיים לאחר ההשתלטות כשהם יורדים מהאוטובוס. ייתכן והם היו מצליחים עד היום, ללא אומץ-לבם ויושרתם של 3 בכירים בשב"כ - ראובן חזק, פלג רדאי ורפי מלכא - שהתעמתו עם ראש השב"כ על רקע הטיוח, התפטרו מהשירות והביאו את כל הפרשייה לידיעת היועץ המשפטי לממשלה, יצחק זמיר. גם יצחק זמיר שילם במשרתו, לפני שאברהם שלום מצא לנכון לקחת אחריות ולהתפטר, במסגרת הסדר עליו ניצחו ראשי-הממשלה ברוטציה שמעון פרס ויצחק שמיר, הסדר שהבטיח חנינה מאת הנשיא חיים הרצוג, חנינה שאכן ניתנה לכל המעורבים.
רק לאחר מתן החנינה החלה האמת להתברר במלואה, בחקירה במשטרה ובגוף חקירה בראשות יהודית קרפ.
למי שלא בקיא בהיסטוריה האיזוטרית של מדינת ישראל ומלחמתה בטרור, אפשר לקרוא תיאור לא-רע של הפרשה  כאן.  

בניגוד לאחראים להוצאה-להורג ללא משפט, דווקא העיתון חדשות, כלי התקשורת שחשף את הפרשה בישראל מצא עצמו מסובך בהליכים משפטיים, במאבק כנגד הצנזורה ועונשיה. היה זה מאבק ארוך, שהסתיים רק לאחר סגירת העיתון מסיבות כלכליות, אבל שהביא לכך שביהמ"ש העליון, ברע"פ 1127/93 מדינת ישראל נ' יוסי קליין ואחרים  (פס"ד שלצערי לא פורסם באתרים ציבוריים באינטרנט ולכן אאלץ להפנות לאתר נבו המאפשר גישה לפסק הדין באמצעות האינטרנט לכלל ציבור הרחב בקובץ וורד), בפסק דין חשוב, קבע כי תקנות הגנה לשעת חירום שלא פורסמו אינן בנות פועל תחיקתי, ולכן אינם חלות על הציבור הרחב, ולאור זאת זיכה את העיתונאים מטעם חדשות שהיו מעורבים בפרסום שעבר על התקנות. 


פרשת קו 300 לא היתה ההוצאה-להורג ללא-משפט הראשונה בהיסטוריה של מדינת ישראל. קדמה לה הוצאתו להורג של קצין צה"ל, מאיר טוביאנסקי, באשמת ריגול, בראשית ימיה של המדינה. טוביאנסקי אומנם עמד בפני בית-דין שדה, אבל במקום המשפט לו היה זכאי, הוא זכה למשפח, מעין הליך משפטי, במסגרתו נשללו ממנו כל הזכויות העומדות לנאשם, ואשמתו הידועה מראש נגזרה. 
בדיעבד התברר כי הוא היה חף מפשע. גם בפרשת טוביאנסקי, האחראיים להוצאה להורג הלא-חוקית לא נשאו בעונש של ממש: על איסר בארי, ראש הש"י (שירות הידיעות ואמ"ן שבדרך) נגזר עונש מאסר של יום אחד. בנימין גיבלי, קצין המודיעין של מחוז ירושלים, לא נענש כלל ואף המשיך להתקדם בדרגות עד לתפקידו המשמעותי כראש אמ"ן בפרשה הידועה בתורת "העסק ביש". דווקא מי  שנלחם להביא העניין לידיעת הציבור ולבדיקתו, מצא עצמו מסובך בהליכים משפטיים (הכוונה לעו"ד ד"ר אברהם גורלי, לשעבר התובע הכללי הראשי של ההגנה ושל צה"ל בראשיתו, שנאלץ להילחם עד העליון כנגד תביעה שהגיש נגדו היועץ המשפטי לממשלה בדין פלילי על הוצאת-דיבה, תביעה ממנה זוכה גורלי בסופו של דבר, בע"פ 24/50 גורלי נ' היועץ המשפטי פ"ד ה 1145; בהעדר מראה מקום ציבורי לגמרי באינטרנט, אאלץ להפנות לפס"ד כפי שהוא מפורסם לציבור הרחב באתר נבו, בפורמט PDF). 

יש קו אחד שמחבר את פרשת טוביאנסקי, את פרשת קו 300 ופרשיה דומה המתנהלת בימינו אנו - פרשת ענת קם. האנשים שצריכים לתת את הדין על מעשיהם אינם עומדים למשפט של ממש. במקומם מוצאים עצמם בהליך משפטי האנשים שהיו מעורבים בהבאת המעוות לידיעת-הציבור. 

עצוב. 

יום חמישי, 7 באפריל 2011

Google Street View ו-פרטיות

פוסט מעניין של עו"ד יהונתן קלינגר בנוגע ל-Google Street View והזכות לפרטיות, ממנו אפשר ללמוד לא מעט על הזכות לפרטיות במרחב הציבורי, ועל הקשיים שנתקל בהם מי שמבקש לאסוף מידע על המרחב הציבורי. 

יום רביעי, 6 באפריל 2011

לשון הרע כנגד פעילים חברתיים, פעילים באינטרנט והערה על היבטים משפטיים של בלוגים

נתקלתי בשתי כתבות בעין השביעית על תביעות לשון הרע, שעסקו בנסיבות שכיחות אשר שווה להכיר:

התביעה הראשונה עוסקת בלשון הרע כנגד פעילים חברתיים:
מדובר בתביעה שכדאי שיכיר כל מי שמבקש להיות מעורב ופעיל חברתית. היא הוגשה על ידי  אדם ששימש יו"ר ועד פעולה של שכונה שנאבקה כנגד מפגע תברואתי שלא טופל על ידי העירייה. במהלך המאבק העירייה מצאה לנכון לטעון שהאיש פועל מתוך "מניעים אובססיביים אישיים בלתי מובנים" וכי תביעה ייצוגית שהוגשה כנגד העירייה בגין המפגע נבעה מ"שיקולים אינטרסנטיים פוליטיים, הגובלים בשיקולים זרים תוך ניצול ציני של שכונה ותלמידי בית-ספר".
ביהמ"ש קיבל את תביעת לשון הרע שהגיש האיש כנגד העיריה, ופסק לו פיצויים בסך 10,000 ש"ח וכן הוצאות משפט. אפשר לקרוא את פסק הדין כאן. כדאי לשים לב לדברי כבוד השופטת רחל קרלינסקי שהסבירה בפסק-הדין שהיא פוסקת נגד העירייה הנתבעת שכן "מתן הגנה רחבה לנתבעת בנסיבות המקרה שבפני תשמש כלי שרת בידי גוף שלטוני להרפות ידי מי שמבקש לצאת למאבק צודק נגד פעילותו ומדיניותו כך שריחו יובאש בפני מי שלמענם ביקש לפעול".

התביעה השניה עוסקת בתביעת לשון הרע שהגישה עורכת אתר אינטרנט כנגד בלוגרית:
מדובר בתביעה שכדאי שיכיר כל בלוגר. תביעה על-סך 200,000 ש"ח שהוגשה כנגד הבלוגרית ענת פרי הסתיימה בפסיקה לטובת אחד התובעים על פיצויים בסך של 7,500 ש"ח והוצאות משפט. מעבר לכך שמדובר בעוד דוגמא על הפער המתקיים לעתים בין הסכומים הנתבעים בראשיתה של תביעה לסכומים הנפסקים בסופה של תביעה, זה סיפור מעניין. לקוראים החרוצים - אפשר לקרוא את פסק הדין כאן. ענת פרי נתבעה בגין רשימה בה, בין היתר, האשימה את איריס חפץ, עורכת אתר קדמה,  כי היא משווה בין היהודים לנאצים באופן מקומם שיש בו בכדי לקדם את הכחשת השואה. כבוד השופטת חנה ינון קבעה למרות שמדובר בלשון הרע, בנסיבות העניין חלה הגנת סעיף 15(4) לחוק איסור לשון הרע, התשכ"ה-1965:
"הפרסום היה הבעת דעה על התנהגות הנפגע בתפקיד שיפוטי, רשמי או ציבורי, בשירות ציבורי או בקשר לענין ציבורי, או על אפיו, עברו, מעשיו או דעותיו של הנפגע במידה שהם נתגלו באותה התנהגות;"
מדוע ?
אלו הנקודות העיקריות ששימשו להכרעת הדין, להבנתי -
  • השופטת קבעה שהתובעת מכהנת בתפקיד ציבורי "שכן משמשת היא כעורכת הראשית של אתר האינטרנט החברתי 'קדמה.' התובעת, במעמדה ובהתבטאויותיה בכלי התקשורת האלקטרוניים הפכה לאישיות ציבורית." (פסקה 63 לפסק הדין)
  • הנושא בו הוצאה לשון הרע הוא בהקשרים של 'השואה', "נושא ערכי ממדרגה ראשונה, בעל חשיבות ציבורית...חשוב הוא כי יהא דין ודברים על נושא זה, ומותר כי תהיינה דעות חלוקות בעניין."
  • התובעת הביעה דעותיה השנויות במחלוקת בציבור, ויש למנוע מצב בו "התובעת תוכל לפרסם דעותיה השנויות במחלוקת ללא חשש, בעוד שתסרב לקבל ביקורת כנגד דעותיה או דרך התנהלותה" 
  • למרות הקושי להכריע האם מדובר בהבעת דעה או בקביעת עובדה, השופטת הגיעה למסקנה שטענת הנתבעת "לפיה התובעת מפרסמת מסרים אנטישמיים מהווה הבעת דעה מובהקת" (לטעמי היה כאן בלבול מסויים בין מבחן הדעה/עובדה לבין המשקל שיש לתת לזכות לשם טוב, אבל אשמור את הדיון הזה להזדמנות אחרת)
  • מגמת הפסיקה בישראל היתה ונשארה "כי כאשר עסקינן בפרסומים הנוגעים לאנשי ציבור ולענייני ציבור, יש להקנות משקל יתר לחופש הביטוי ולזכות הציבור לדעת לעומת הזכות לשם טוב". 
  • הנתבעת עשתה את הפרסום בתום-לב. 

ומכאן, סיכמה כבוד השופטת ינון: "לדעתי, במקרה דנן מדובר בנושא ציבורי אשר יעסיק את העם היהודי עוד רבות, לבלי ספק, והתובעת נחשבת לאישיות ציבורית, אשר נוהגת להביע את עמדותיה באמצעי התקשורת האלקטרונית, ועל כן יש לפרש את אמירותיה של הנתבעת כהבעת דעה מותרת ולגיטימית. לתובעת קיימים כלים רבים על מנת להביע דעותיה, ועל מנת לסתור דעות מנוגדות, ואף נוהגת לעשות זאת, ואמצעים אלה עמדו לרשותה ובמסגרתם יכולה היתה לרפא את הפגיעה שנפגעה ולהעמיד את גרסתה לשיפוט ציבור הגולשים" (פסקאות 71-72 לפסק-הדין).

אם כך, תשאלו, מדוע נדרשה ענת פרי לשלם פיצויים ?
התשובה פשוטה ומצערת. במסגרת אותה רשימה, כתבה ענת פרי דברים, שלגירסתה כוונו כנגד מי שהיא חשבה שהוא בן-זוגה של איריס חפץ. מאחר והשופטת ינון קבעה שבעלה של איריס חפץ היה נפגע תמים מהוצאת לשון הרע, נפסק שיש לפצותו, כשגובה הפיצוי נקבע לאור העדר הוכחות על הפסד כספי או על פגיעה במשלח יד, התייחסות מעטה אליו ברשימה נשואת התביעה, ולטעמי השפיעה מאוד העובדה שהוא מתגורר מחוץ לישראל ולא הראה שיש לו עמיתים או קרובים בישראל אשר קראו או עלולים היו לקרוא את הרשימה נשואת התביעה.

לפני סיום - עצת-חינם והערה על היבטים משפטיים של בלוגים 
(דבריי כאן רלוונטיים, להשקפתי, גם לבלוג וגם לטוקבק).

אז מה המסקנה ?
רוצים לכתוב משהו באינטרנט ?
קודם כל, תחשבו טוב לפני שאתם בוחרים לכתוב משהו שיכול לפגוע במישהו.
משוכנעים בצדקת דעתכם ?
הקפידו להתנסח באופן מדוייק, כך שלא תפגעו ב"עוברי-אורח" תמימים. אם אתם לא מכירים באופן ודאי את הזהות של כל הדמויות המעורבות,  התייחסו רק למי שאתם מכירים.
יש לכם ספק ?
התייעצו בעורך-דין. לא כל תביעה על הוצאת-לשון הרע מסתיימת בתוצאה נעימה לנתבע.


אם כבר עסקנו בשאלת לשון הרע בבלוגים, שאלו אותי כמה פעמים שאלות שונות (ומשונות) על היבטים משפטיים של בלוגים. יש ברשת הרבה בלבול בנושא (למשל בתגובות בקישור הזה בתגובות) ומקום מצויין להתחיל בו, הוא הבלוג של עו"ד יורם ליכטנשטיין שכתב סדרת פוסטים מצויינת בעניין בבלוג שלו בקפה דה-מארקר, והתייחס, בין היתר, לסוגיות הבאות  -

אם כבר אתם מציצים שם, אל תחמיצו את הפוסט הבא, שאומנם בתחילתו עוסק בבלוגים קבוצתיים, אבל חלקו השני כולל סיכום, דגשים חשובים וקישורים לכל הפוסטים שלו בנושא.