יום שני, 28 במרץ 2011

הפנסיה של עזמי בשארה

התקשורת מדווחת שהפנסיה של עזמי בשארה נשללה בקול תרועה. הבלוגוספירה נמלאה כבר מכבר בקריאות חמס של הוגי-דעות שונים המשוכנעים שהחוק ששימש לכך הוא דוגמא לחקיקה גזענית.
אין ספק שמדובר בחקיקה חריגה, בהיותה חקיקה שנתפרה לגופו של אדם, והדברים ברורים ונאמרו מפורשות בדיונים במהלך חקיקת החוק.
אין גם ספק שמדובר בנסיבות חריגות ביותר.  חבר פרלמנט מדיר רגליו ממדינתו תוך שהוא נמנע מלהגיע לחקירה בנוגע לעבירה שהוא נחשד בה.
קשה גם להתעלם מכך שתשומת-הלב הרבה שהוקדשה על ידי כנסת ישראל לעניינו של עזמי בשארה, למרות סוגיות בוערות רבות אחרות, היא חריגה, וקשה להתעלם מתחושה מעיקה שייתכן שתשומת-הלב הזו לא היתה רבה כל-כך, אם היה מוצאו של עזמי בשארה אחר, למשל, לא-ערבי.
התחושה שהיחס שהמקרה זכה לו שונה, מעיקה במיוחד, כשמשווים את סוגיית שלילת זכויות הפנסיה של עזמי בשארה לדיוני שלילת זכויות אחרים, דוגמת הדחילו-ורחימו שקל לחוש כשקוראים את פרוטוקול הדיון בועדת הכספים בשלילת הזכות לקבלת עיתונים וטלפון של חברי הכנסת שיורשעו בעבירה שיש עמה קלון.

כך שאין מנוס מהחשש שנוצר כאן דבר חקיקה, שמניעי יוצריו אינם נקיים מגזענות.

מצד שני, אני סבור שהמוצר הסופי - דבר החקיקה - איננו גזעני.

לא מאמינים ?

חוק שלילת תשלומים מחבר הכנסת ומחבר הכנסת לשעבר בשל עבירה, התשע"א-2011 , חוק שחל על עזמי בשארה ואשר יחול על כל חבר הכנסת בעתיד  - תהא זהותו האתנית כאשר תהיה, קובע שבהתקיים מצב בו חבר הכנסת  -

  1. ייחשד, יואשם או יורשע בעבירה שדינה עשר שנות מאסר או יותר,
  2. אשר בוצעה, כולה או חלקה, בעת כהונתו כחבר הכנסת,
  3. ואשר לא יתייצב לחקירה או למשפט שהוזמן אליהם או לריצוי עונשו, 
  4. והכל‬ ‫בתנאי שלא יציג טעמים סבירים לכך‬, 

הכנסת תהא מוסמכת, ‫לשלול את כל או חלק מהתשלומים המגיעים לו כחבר הכנסת (מכהן או בדימוס), כל זמן שהנסיבות האמורות עומדות בעינן, והכל בהתאם לפרוצדורה מסודרת שהחוק מפרט, שמסתמכת בעיקרה על מידע שמוסר היועץ המשפטי לממשלה, והמאפשרת לחבר הכנסת להציג את עמדתו בפני הכנסת.

כלומר, לכאורה, החוק שנחקק מאפשר גם שלילת תשלומים מחברי-כנסת החשודים באונס והמסרבים להתייצב לחקירה/משפט/מאסר. התשובה, כרגיל תהא תלויה ביישום של החוק, וזאת בדומה לחקיקה אחרת שיש הטוענים לגביה שהיא גזענית ואשר אושרה לאחרונה בכנסת.


כשבוחנים את הרקע של החוק הזה, ומנסים להתעלם לרגע מהשאלה של אפליה וגזענות, קל יותר לראות שלא מדובר בחוק מיותר לגמרי. עזמי בשארה (וכמותו כל כל ח"כ פלוני תאורטי עתידי שיימלט מחשד/משפט/מאסר), מנצל את החסינות הייחודית של חברי-הכנסת לשיבוש ההליך הפלילי. לו היה מגיע, נחקר, מואשם, נשפט, נמצא אשם, נאסר - לא היה צורך בחקיקת חוק ייחודי ואכיפתו. העובדה שעזמי בשארה בחר לשהות רק במדינות שקשה/בלתי-אפשרי לבצע הליך הסגרה למולן, רק מחזקת את הצורך בחוק שכזה. 


כלומר, גם אם מניעי המחוקקים אינם נקיים מגזענות, אין מדובר בחוק גזעני, וייתכן שאף מדובר בחוק שיש בו צורך מסויים, שלא ניתן היה לענות לו בצורה אחרת.

וכמובן - בל נשכח שעזמי בשארה יכול להציב את המחוקקים שביקשו לפגוע בו אל מול שוקת שבורה, להתייצב בישראל כדי לנסות ולהפריך את החשדות שהוטחו בו (נסיון שסביר להניח שיוכל להצליח, אל מול חקירה או משפט שינוהלו באופן הוגן ותחת עינה הביקורתית והבוחנת של התקשורת, לאור מעמדו הציבורי), ואם יעשה זאת תוך שנה מהיום, הרי שהודות להוראת סעיף 5(ב) לחוק שלילת תשלומים מחבר הכנסת ומחבר הכנסת לשעבר בשל עבירה, התשע"א-2011, גם יזכה לקבל את כל התשלומים שנשללו ממנו. ובוא נזכור את העובדה החשובה - במצב החוקי בישראל של היום, גם לאחר חקיקת חוק שלילת תשלומים מחבר הכנסת ומחבר הכנסת לשעבר בשל עבירה, התשע"א-2011, גם אם יורשע עזמי בשארה בעבירות המיוחסות לו על פי הפרסומים בתקשורת, הוא עדיין יהיה זכאי לפנסיה ולתשלומים אחרים בגין עברו כחבר הכנסת. רק בחירתו לשהות מחוץ לישראל מאפשרת את השלילה הזו.

שאלה אחרת שמטרידה אותי, היא מדוע החוק לא נוסח מלכתחילה כך שיחול על כל מי שנשא או נושא משרה ציבורית ונחשד, הואשם או הורשע בעבירה חמורה. חסרה לי בחוק הזה, למשל, התייחסות לנושאי משרה דוגמת ראשי-ממשלה ונשיאים.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה