יום חמישי, 23 בדצמבר 2010

יום שלישי, 14 בדצמבר 2010

האם טוקבקיסטי ישראל צריכים להתחיל לחשוב פעמיים לפני שהם מגיבים ?

הייתכן שחוק הטוקבקיסטים מתחיל לרקום עור וגידים ? דווח שניתן אישור ועדת שרים להצעת חוק פרטית שמבקשת להסדיר - ולו חלקית - את חשיפת זהותם של מגיבים הפוגעים באחרים. תמיכת הממשלה היא רק צעד ראשון מדרך ארוכה ארוכה, אבל לפחות המסע לתיקון הפרצה שנפרצה בעקבות עניין רמי מור התחיל....



יום שני, 6 בדצמבר 2010

השאלה היא: למה בבלוגים משפטיים אין פרסומות ?

שאלו אותי השבוע למה בעצם לא רואים פרסומות בבלוגים משפטיים אותם כותבים עורכי-דין. או, אם לצטט את השואלת (שאנונימיותה תישמר): "מה לא שמעת על adsense ? לא מבינה את זה".

התשובה פשוטה ומורכבת משני חלקים - על עורכי דין חלות הגבלות אתיות בכל הנוגע לאפשרויות הפרסום, ובלוג יכול להוות דרך של פרסום .

ובפירוט -
א. כללי לשכת עורכי הדין (פרסומת), התשס"א-2001 קובעים הנחיות והגבלות ברורות וחד-משמעיות בכל הנוגע לפרסום של עורכי-הדין את עצמם או את אחרים. כלל 3 מתיר פרסומת באינטרנט, מתיר פרסום כתובת אלקטרונית של המשרד וכתובת אתר האינטרנט שלו, אם קיים, ומבהיר שפרסומת באינטרנט -       
"תובא בלא ליווי של מלל קולי; ניתן לעשות שימוש בתמונות ואיורים גרפיים שאינם פוגעים בכבוד המקצוע; ניתן לפרסם תמונות של עורך הדין אך לא תמונות של לקוחותיו או עובדי משרדו שאינם עורכי דין; ניתן להוסיף קישורים (LINK) לאתרים של עורכי דין או ארגוני עורכי דין או אתרים מקצועיים משפטיים בלבד; אתר עורכי דין לא יכלול פסי פרסומת (BANNER) של אחרים ולא יהיה עורך הדין רשאי לפרסם באמצעות פסי פרסומת באתר של אחר."
כלומר, באתר של עורך-דין מותר להוסיף לינקים רק לסוגים מאוד מסויימים של אתרים אחרים, ואסור לכלול פסי פרסומת (באנרים) של אחרים.

ב.  מאחר ופרסום של מאמר משפטי, בעיתון או באינטרנט יכול להוות סוג של פרסום עצמי, נשאלה ועדת האתיקה של לשכת עורכי הדין "באלו תנאים יכול עורך דין לפרסם מאמר משפטי, בעיתונות ובאינטרנט, כדי שלא יפר את כללי הפרסומת?" והשיבה על כך באופן מפורט, שתמציתו:  
עו"ד רשאי לפרסם מאמר משפטי בסוגיות משפטיות כלליות. אבל אסור לו לנצל המאמר לפרסומת. מותר לו להזכיר רק את שמו והיותו עורך-דין, ללא תוספות (אפילו לא דרך התקשרות או תחומי עיסוק).
והמסקנה - גם אם לא ברור האם בלוג הוא עיתון, אתר או משהו אחר, וגם אם ברור לגמרי שהכללים כבר אינם לגמרי מתאימים לעידן הנוכחי (למרות שלא עבר זמן כה רב מאז כתיבתם),  ברור עוד יותר שעורך-דין המבקש לנהל בלוג תוך שמירת כללי-האתיקה, צריך לנהלו כך שהוא יהלום ברוחו את כללי הפרסומת.

מי שעיניו טרם הזדגגו מהתשובה, ואפילו מתעניין בהיסטוריה של הכללים ויחסם אל האינטרנט, מוזמן לקרוא סקירה קצרה אצל יהונתן קלינגר.